לא פעם משתמשים בריצה כמשל להתנהלות עסקית. אריה מליניאק בנה סביב זה קריירה שלמה, וכמי שנמצאת על המסלולים כבר שנים – עם ארבעה חצאי מרתון ואינספור קילומטרים ברגליים – אני חיה את המשל הזה מדי שבוע.
בשישי האחרון רצתי 10 ק"מ במירוץ תל אביב. למרות הניסיון והריצות הארוכות שכבר עשיתי, עליתי לקו הזינוק עם תחושה מוכרת של דריכות, אולי אפילו חרדה קלה. המירוץ הקודם שלי (15 ק"מ) השאיר טעם חמוץ: סיימתי כשכולם כבר התקפלו. המדליות כבר היו בארגזים, עמדות המים נסגרו, והתחושה הייתה של "פספוס".
הפעם בתל אביב, זו הייתה חוויה מתקנת. סיימתי בזמן טוב, האנרגיות בשער הסיום היו בשיאן, והרגשתי שוב את העוצמה שבסימון V על מטרה.
אז מה הניסיון שלי על המסלול לימד אותי על השיווק שלכם?
הנצחון הוא בתמונה הכוללת ולא במירוץ הבודד
בתחום העסקי, בדיוק כמו בריצה, אנחנו חווים נצחונות לצד רגעים פחות זוהרים. You win some and you lose some. אבל כשרצה מנוסה מסתכלת על האופק, היא יודעת שכל תוצאה – טובה או מאכזבת – היא רק פרוסה אחת מתוך תוכנית גדולה בהרבה.
כשאת יודעת שהריצה הזו היא חלק מגרף שיפור ארוך טווח, את לומדת לקחת כל תוצאה בפרופורציה הנכונה. הראייה היא קדימה.
המעבר מרגש לאסטרטגיה
מה זה אומר בפועל מבחינה עסקית? זה אומר להפסיק להתרגש מכל תנודה קטנה ולהתחיל לנתח:
- קמפיין שלא עבד כמצופה? הוא לא כישלון אישי, הוא Data. הוא מלמד אותנו מה לדייק בפעם הבאה.
- פגישה שלא הבשילה לעסקה? היא לא בזבוז זמן, היא חלק מהתהליך שבונה את היכולת שלך למכור טוב יותר.
- לקוח שאמר "לא"? הוא לא פסק דין, הוא עוד נקודת מידע בדרך ל"כן" המדויק.
האסטרטגיה האמיתית היא הרציפות
המנטליות שעושה את ההבדל היא לא המנטליות של מי שמנצחת ב"ספרינט" בודד. היא המנטליות של מי ששומרת על רציפות.
בשיווק, כמו בריצה למרחקים ארוכים, אין מהלך אחד שמכריע את הכל. מה שמכריע הוא העקביות – היכולת לתכנן, ללמוד מכל מחזור פעילות, ולשפר. זו הסיבה שאני תמיד עובדת עם הלקוחות שלי על התמונה הגדולה. כשיש לנו תוכנית אסטרטגית רחבה, אנחנו לא עוצרים בגלל מירוץ אחד פחות מוצלח. אנחנו פשוט לומדים ממנו וממשיכים לרוץ.
בשורה התחתונה:
הנקודה היא לא לנצח בכל מירוץ. הנקודה היא לדעת שכל קילומטר (וכל קמפיין) בונה את השריר הבא שלך.
את רצה למרחקים קצרים או בונה אסטרטגיה למרחקים ארוכים? מוזמנת לכתוב לי ונתחיל לתכנן את המסלול שלך.
